בריאות והעצמה, תוך חיבור לארטהה, באמצעות שאלה פשוטה 

לפני מספר ימים צעדתי להנאתי ברחובות העיר, מחשבות שנות התרוצצו לי בראש, המטופל של הבוקר, השיעור בערב, רשימת קניות קצרה. לפתע מישהו נוגע בידי, "סליחה, סלח לי.." אני עוצר את הליכתי, נרתע קלות מהזר שלא ראיתי מימי ושואל אותו "כן?" שנועד להרוויח זמן לצורך עיכול החדירה הלא רצויה למרחב שלי. הזר, מצביע לכיוון המדרכה, כמה מטרים מאחורי למקום בו מונח הארנק שלי שעד לא מזמן היה בכיס מכנסי. אני מודה לזר ניגש ומרים את הארנק. הרגשת שמחה ממלאת אותי. איזה בר מזל אני. הארנק כמעט והלך לאיבוד.

הכנסתי את הארנק לכיס, ווידאתי שהוא מונח שם בבטחה. המשכתי לצעוד ומידי פעם שלחתי יד למשש את הכיס ולוודא שהכול בסדר.

בשנים האחרונות, פיתחתי לעצמי הרגל, לשאול את עצמי אחרי אירוע,  "מה השיעור שלי?" קרה משהו מה אני צריך ללמוד מזה. בזמן נהיגה זה קורה לי הרבה. אחרי, עקיפה שמעלה לי את הדופק, או העצה ליד רמזור, כדי להספיק לעבור בזמן. אני מסכם את ההתנהגות שלי, חושב איך היה נכון יותר לפעול ומשחרר. כל התהליך הזה עורך שניות בודדות ואני מרגיש שהנהיגה שלי משתפרת כל הזמן. התהליך הזה הוא תהליך שכיח בגופים עסקיים, בבתי חולים, אצל טייסים ועוד. הוא תהליך שנועד ללמוד מהניסיון ולהשתפר בעתיד. אם נחזור למקרה הארנק, הייתי יכול להסיק, שהכיס קטן מדי, או שהארנק גדול מדי. אולי אחת המסקנות האפשריות, שהגיע הזמן לדלל את תכולת הארנק ולהקטין את הנזק האפשרי במידה ובפעם הבאה המזל לא יאיר לי והארנק יאבד.

"מה השיעור שלי" היא טכניקה שלימדה אותי חברה שטוענת שהיא מתקשרת. על פי תפיסת עולמה, לכל אחד מאיתנו יש ישות, לא אנושית, שמלווה אותנו במטרת להגן עלינו ולהדירך אותנו. למלווים לרוב אין אפשרות לדבר איתנו, או אולי, לנו אין אפשרות לשמוע אותם ולכן הם מתקשרים איתנו בדרכים שונות ומשונות. אתם מכירים את התחושה שהשיר שמושמע ברדיו מופנה אישית (למרות שזה ברדיו) אליכם, עונה לכם, באופן מדויק ומצמרר על סוגיה שמעסיקה אתכם, או לפעמים קורה שאתם חושבים על משהו, מרימים את הראש ובשלט חוצות ענק, אתם מוצאים את התשובה ולפעמים בדברים יותר פשוטים יותר, במפגש, אירוע או סתם מחשבה. שקפצה לנו לראש. 

לא חייבים להאמין בישויות, כדי ליהנות מהשיעורים שמגיעים אלינו.יש הסבר רציונאלי ומדעי לתחושה שהרדיו מדבר אלינו. החושים שלנו פועלים כל הזמן. אנחנו שומעים, מרגישים, מריחים ורואים ללא הפסקה אולם תשומת הלב שלנו מופנית רק לחלק קטן ממה שאנחנו קולטים. הרדיו כל הזמן ברקע והשכל שלנו בורר, משפע המידע שמגיע אלינו רק דברים מסוימים. כשברדיו מושמע שיר שהוא רלוונטי, תשומת הלב שלנו מופנית לרדיו וכך יש לנו תחושה שהרדיו מדבר אלינו.

חברתי בוחרת בהסבר של ישויות, מלאכים ומלווים. אתם יכולים לבחור בהסבר אחר, מוכר או מקורי. מה שחשוב הוא המהות, ה-ארטהה (בסנסקריט) ולא ההסבר. "מה השיעור שלי" הוא דרך לקבל מהחיים שפע של מתנות בכל רגע ללא קשר להסבר. כאשר נתחבר לארטהה, ונוותר על הביקורתיות והקיבעון, נוכל לקבל את המתנה שנזדמנה בדרכנו.

האם המתנה שקבלתי מהיקום באירוע הארנק הוא רק הארנק? חוויתי תחושת שמחה והתחברתי למזלי הטוב. זאת בהחלט מתנה ראויה. האם הייתי אדם שמח יותר, אם הייתי מצליחים לאבד את הארנק כל יום ולמצוא אותו מחדש? סביר להניח שלא. כל איבוד ומציאה היו יוצרים תחושה שמחה, אבל גם תחושה של מתח ודאגה מאי הוודאות מה יקרה בפעם הבאה. הייתי מפתח גם תחושת תסכול, על חוסר היכולת ללמוד מהטעויות. תחושת תסכול של היתקעות באותו מקום.

נרגעתי מהאירוע. חישבתי כמה נזק היה יכול להיגרם, אם לא הייתי מוצא את הארנק. הרגשתי  שהרווחתי את מה שכמעט אבד ועם התחושה הזאת התיישבתי בבית קפה לחגוג.

השאלה "מה השיעור שלי?" קפצה לי שוב לתודעה. הפעם הבחנתי במשהו גדול הרבה יותר. ימים רבים, אני מסתובב עם הארנק בכיס. בכל הימים האלה, הייתי בר מזל. בכל אותם הימים הארנק לא נפל ומתי אני מרגיש שמחה ומתחבר למזל? דווקא כשהארנק נפל!  הטוב נמצא כל הזמן צריך, רק להתחבר. אני בריא כל הזמן, למה לא ליהנות מהבריאות כשאני בריא. למה רובנו לא מעריכים את מה שיש לנו ומתגעגעים לבריאות בזמן שאנחנו חולים. על פי אותה תפיסה, גם כשאנחנו חולים, ולא משנה מה חומרת המחלה, יש מתנות לקבל. ראיתי אצל מטופלים שלי, שמחלה סופנית יכולה להכניס תחושת אהבה עוצמתית לחולה וגם לחלק מהקרובים אליו. חוויתי מקרוב מהפך אצל ידידה שלי, שבזכות מחלת הסרטן התגברה על מחסומים נפשיים כתוצאה מילדות מאד קשה והתחילה לחיות וליהנות מהחיים. פגשתי אשה צעירה, שמגדירה את הסרטן שלה כמתנה הטובה של החיים שלה והיא הפכה את זה לשליחות ולעזרה למבריאי סרטן אחרים. חולים, ומדוכאים, ואנשים שתקועים במצב לא נוח, ואנשים שהחיים שלהם לא מספקים אותם, לרוב, לא מחפשים את המתנות אלה דוחים את החיים. מפסיקים לחיות עד שיבריאו או שהמצב ישתנה.  

על פי תפיסת העולם היוגית. כל מה שקורה לנו, בריאותית פיסית, נפשית ורגשית, קשור לזרימת אנרגיה בגוף. ישנם שבעה מרכזי אנרגיה בגוף – צ'אקרות, וכל אחת מהן,  אחראית בתחומה. חסימת אנרגיה מביאה איתה קשיים כמו מחלות, דיכאון, והוויית חיים בגוון מסוים כמו שמחה, משמעות, חיוניות, שליחות ועוד. אחת האנרגיות שזורמות בגוף אחראית למודעות שלנו. לאנרגיה זאת קוראים קונדליני. פיתוח מודעות אפשרית בדרכים שונות. אחת השיטות שאני מוצא כיעילות, היא תרגול קונדליני יוגה. התרגילים שהם מכווני מטרה, מזרימים את אנרגית הקונדליני ובכך מגדילים את רמת המודעות ומאפשר לנו לראות את אותם מתנות שהחיים מזמנים לנו בכל רגע. 

התחברות למהות, לארטהה ולא לבקורתיות שלנו, לגבי מודעות ואנרגיה, יפתחו לנו את הדרך להתנסות ולהתחברות, למהות המודעות ולא לתפאורה שקשורה לכל תרגול. המודעות הזאת תפתח לנו את היכולת לראות ולחוות את המתנות שמגיעות אלינו בכל רגע של חיינו. לחוות את הבריאות כשאנחנו בריאים ולחוות את המתנות שישנן שם כשאנחנו חולים או כשקשה לנו.

במקום לחיות בגעגוע לימים שבהם הייתי בריא, שהיה לי טוב או לצפות לרגע שאהיה בריא או כשאהיה מאושר, זה לדחות את המתנות שמציעים לכם עכשיו. תיהנו עכשיו מהמתנות של עכשיו, תעשה הכול להבריא , לשפר את מצבכם,  וכשתבריא תקבל את המתנות שיבוא אז. סביר להניח שקבלת המתנות של עכשיו, גם ;יעזרו לכם להבריא או להתקדם ולהיות מאושרים יותר.

"מה השיעור שלי" הוא דרך לקבל מהחיים שפע של מתנות בכל רגע. הדברים שקורים לחברתי המתקשרת הם מדהימים ולפעמים לא נתפסים. היא חייה בהוויה שיש ישויות, מלאכים ומלווים, הרנטגן משדרות שעושה ניסים, מחובר לאלוהים , אני מחובר להסבר היוגי של זרימת אנרגיות בגוף ולתרגול יוגה. אם נתחבר ל-ארטהה, למהות ונרשה לעצמנו לוותר על הביקורתיות ולהתנסות לקבל הרבה מתנות בחיים וחיינו יהיו מאושרים יותר בריאים יותר ושלמים יותר.